"כלום לא מרגש אותי באמת עד הסוף ואני לא מצליחה לבחור מה נכון עבורי. אני לא אוהבת את איך שאני נראית. אבחנו אותי עם הפרעת אכילה ודה-פרסנוליזציה", סיפרה ועיניה התמלאו דמעות.
א' ישבה מולי, בת 21 , גבוהה ויפה, ראסטות בשלושה צבעים. גופה מכווץ ומשדר אומללות. ביקשתי שתתאר לי איזו ילדה הייתה. "אני לא זוכרת הרבה" היא ענתה, ואני רואה שגופה הפך נוקשה, "אבל לא נראה לי שהייתי כל כך מאושרת" הוסיפה במבט מנותק, ואני מבינה שהגוף הרגשי שלה מנותק גם כן.
מתישהו בחייה הצעירים הרגש שלה התנתק כדי שתוכל לשרוד בעולם, והיא החלה לפעול לפי המוח. האינטואיציה הרגשית שלה, שהייתה אמורה להוביל אותה, נחסמה, וכך נוצרה תחושה שהיא לא בטוחה מה באמת נכון עבורה, לא ברור לה מי היא, מה באמת מרגש אותה ולא מה תפקידה בעולם.
על מנת להבין מי אנחנו ומה הייעוד שלנו יש קודם כל להתחבר אל הרגש מחדש. הגוף הרגשי שלנו הוא כמו קפסולה שמכילה את כל הרגשות שלנו כבני אנוש. קצה אחד של הקפסולה אחראי על רגשות שליליים כמו בדידות, דחיה, עצב, פחד וחרדה, ואילו הקצה השני אחראי על רגשות חיוביים כמו אהבה, השראה, תשוקה, שמחה ואושר.
הניתוק הרגשי מתרחש לרוב בילדות בעת התמודדות עם קושי רגשי גדול מדי, אז עולה רצון לנתק רק את החלק השלילי. הבעיה היא שזה בלתי אפשרי. ברגע של ניתוק, כל הקפסולה נאטמת ואין יותר כניסה חופשית לאף רגש עד הסוף. הניתוק והפחד להרגיש גורמים לנו לדחוס את הרגשות פנימה, מה שמייצר סטרס, חרדה והתמכרויות להסחות דעת – כל אחד וההתמכרות שלו: לאכילה רגשית, לניידים, למדיה, למין, לסמים, לאלכוהול, לסיגריות, לספורט. א' התמכרה להפרעות אכילה ולצביעת שיער אובססיבית.
כדי להקל על התהליך חלקתי איתה את הסיפור האישי שלי. שבמשך שנים הייתי מנותקת מרגשותיי האמיתיים וחייתי את הדמות שיצרתי, כדי לא להרגיש. במסע האישי שלי לחזור ולהרגיש אותנטיות מלאה, לחוש אהבה ושמחה ותשוקה עד הסוף, הסכמתי לחוות גם את הרגשות השליליים אותם הדחקתי בעזרת ההתמכרויות שלי.
שאלתי אותה אם היא מסכימה להרגיש עד הסוף את כל מה שיש בתוכה כדי לשחרר את עצמה מהכלא של ההדחקה שחיה בו. הרי היא כבר יודעת שצביעת השיער, ההרעבה, וכל האמצעים שהשתמשה בהם עד היום לא יובילו אותה לשום מקום. היא הסכימה לעבור תהליך, ואני זכיתי לראות גולם מבולבל הופך אט אט לפרפר יפהפה.
א' – את אלופה! הסכמת לפגוש את השדים שלך באומץ רב וגילית שהם בסך הכל חלק ממך וזה בסדר. אני גאה בך כל כך וכל פעם שיש לי את הזכות לגלות אישיות מדהימה שהסתתרה מאחורי ניתוק, אני מתמלאת בהודיה.