לפני כמה חודשים פנה אלי גבר כבן 40 בבקשה לעזרה: הוא לא מצליח למצוא זוגיות. על פניו הוא נראה כמו הגבר האחרון שיתקשה למצוא מישהי. מצליחן בעל קריירה מפוארת, מסודר כלכלית, נאה, עבר לא מעט טיפולים פסיכולוגיים ותהליכי מודעות, מודע.
אבל לא משנה מה וכמה ניסה, זוגיות טובה הוא לא הצליח להשיג. כל זוגיות שהייתה לו נכשלה בטון מוכר וצורם: תחושת דחייה. עם השנים הוא הרגיש יותר ויותר לבד, גם כשהיה מוקף אנשים, עד שהתייאש. אלי הוא הגיע כמעט חסר תקווה.
שיחה קצרה הספיקה כדי שהיה לי ברור שמה שמנהל אותו זה לא הצד המודע שלו, כי הצד הזה בנוי היטב ומתנהל נהדר. הוא מתנהל מהתת מודע. השיחה המשיכה, ושאלתי אותו מה הוא מרגיש כלפי עצמו, איך היחסים שלו עם עצמו. שתיקה. הוא לא ידע מה לענות אבל אני ידעתי – באופן לא מודע הוא פשוט לא מאמין שהוא ראוי לאהבה, ובנוסף פוחד פחד עמוק שמחיר האהבה כבד מידי. התהליכים הטיפוליים שעבר לא הועילו הרבה משום שהדחייה שחווה בחייו הביאה אותו לדבוק בעיקשות בתדמית ה"אני בסדר", ולא לאפשר לעצמו להיות פגיע ולטפל במה שכואב באמת.
התחלנו לעבוד.
דווקא מהמקום של הייאוש הגדול הוא אפשר לעצמו להתמסר לטיפול ואפשר לי להוביל אותו בדרך של שחרור מכל האמונות המוטעות שנוצרו בו לגביי עצמו (וכמו אצל כולנו, אלה נוצרו עוד בילדותו). עבדנו על ניקוי כל הזעם הנסתר שהיה בו, ובסופו של דבר הוא שחרר את רוב המטענים שסחב כל כך הרבה שנים.
אחרי כמה חודשים יושב מולי אדם שונה לחלוטין. אדם פתוח, אדם אוהב ואהוב. אדם שמוכן לפתוח את הלב ולהיות פגיע מול אנשים אחרים.
התהליך שלו כל כך ריגש אותי. אדם שהיה כל כך סקפטי ואיבד את אמונתו, היום עוזר לאנשים סביבו להרגיש טוב עם עצמם. אתה יודע מי אתה, ואני רוצה להגיד לך: אתה מוכן היום לאהבה איש יקר, ויש לי ידיעה ברורה שהיא תגיע בקרוב.